תקדים: סתירת החזקה של תא משפחתי לצרכי תושבות
בפסק דין תקדימי שניתן השבוע קבע בית המשפט כי אדם אפשר וייחשב כתושב חוץ גם אם משפחתו מתגוררת בארץ.
גישה חדשנית זו נוגדת את עמדת רשויות המס, אשר בהתאם לה, ברוב המקרים בהם משפחתו של אדם מתגוררת בישראל בעוד אותו אדם מקיים חיים כלכליים וחברתיים מחוץ לישראל, ייחשבו מגורי המשפחה בישראל כעוגן חשוב לקיבוע מרכז חייו ותושבותו של היחיד בישראל.
באותן נסיבות, דובר במערער אשר פרש משירות הקבע שלו והחל לעבוד בחברה פרטית. בעקבות עבודתו זו, עברו המערער ומשפחתו להתגורר בסינגפור בשנת 1994 עד לשנת 1998, בה סיים המערער את עבודתו שם וחזר עם משפחתו לישראל.
עם שובו לישראל, החל המערער לעבוד בישראל, ובשנת 2001 חתם המערער על הסכם העסקה עם גורם בסינגפור. עקב כך עבר המערער להתגורר בסינגפור בעוד שמשפחתו ממשיכה להתגורר בישראל. המערער הועסק על ידי אותו גורם עד לשנת 2005, אך הוא ממשיך להתגורר בסינגפור ופועל שם באופן עצמאי.
לגישת המערער הוא אינו תושב ישראל במהלך השנים 2001-2005 ואילו עמדת רשויות המס הינה כי באותן שנים המערער הינו תושב ישראל אשר הכנסותיו מעבודתו בסינגפור חייבות במס באותן שנים.
בית המשפט המחוזי מפי כב' הש' אלטוביה מגן בוחן את תושבות המערער בכל אחת משנות הערעור וקובע כי ביחס לשנת 2001 (בה שהה המערער תקופה של 224 ימים בישראל ובמהלכה החזיק בדרכון ישראלי, כמו גם לאור העובדה שבשנה זו רוכזו מירב האינטרסים הכלכליים, המשפחתיים והחברתיים של המערער בישראל), מרכז חייו של המערער היה בישראל[1].
בית המשפט ממשיך ובוחן את תושבות המערער בגין השנים 2002-2005, במהלכן הועסק המערער ע"י הגורם בסינגפור והמשיך לעבוד בסינגפור, תוך שהוא מקים שם עסק.
עמדת רשויות המס במקרה זה כמו גם במקרים קודמים היתה כי מרכז החיים של המערער נותר בישראל וכי רק מקום עבודתו השתנה, וכי בהתאם, העדרותו של המערער מישראל היתה ארעית ולא קבועה. עמדה זו מתבססת על אקסיומה אשר בהתאם לה מרכז חייו של אדם יושפע במידה רבה מאד ממרכז חייה של משפחתו (היינו, אשתו וילדיו הקטינים), וכי בהתאם, יקשה על אדם השוהה בחו"ל תקופות ארוכות ואשר מנהל חיים חברתיים וכלכליים במדינה נוכרית, לטעון כי הינו תושב זר, כאשר משפחתו מתגוררת בישראל.
בית המשפט מציין כי אמנם מקום המגורים של התא המשפחתי מהווה אינדיקציה בעלת משקל בקביעת מרכז חייו של נישום, אך באותה נשימה מציין, כי אין לשלול התנהלות במסגרתה מחליטים בני זוג להתנהל תוך הפרדה של מקום המגורים, הגם שאינה שכיחה, וכי ככל שתוביל הבחינה למסקנה כי אותו מערער התגורר דרך קבע בסינגפור בשנים הרלבנטיות וכי מירב הזיקות של הנישום הינן לסינגפור, או אז, יקבע כי באותן שנים המערער אינו תושב ישראל.
מעדותו של המערער, למד בית המשפט כי אמנם רוב זיקות התושבות של המערער מצויות בסינגפור ואילו זיקת התושבות שאינן תלויות בו בלבד כגון מגורי אשתו ובנותיו הבגירות עם משפחותיהן, הרכבים שבשימוש המשפחה, הדירות בבעלות משותפת של המערער ואשתו, חשבון הבנק המשותף בישראל, המשמש את אשתו, בו מתקבלת גמלתו מן הצבא, מצויות בישראל. המערער מעיד כי בחר להתגורר בסינגפור ולמקם בה את מרכז חייו, לגור בדירת קבע במשך למעלה מ- 10 שנים, להמשיך להיות פעיל מבחינה כלכלית וחברתית בסינגפור, גם לאחר סיום העסקתו ב- 2005 ולהתערות בחיי המסחר והקהילה היהודית בסינגפור.
מעדותו זו למד בית המשפט כי חרף החלטתה של אשת המערער לקבוע את מרכז חייה בישראל, בחר המערער לכונן את מרכז חייו בסינגפור ואף פעל לשם כך במשך תקופה ארוכה מאד.
מסקנתו זו של בית המשפט נסמכת גם על העובדה כי המערער ורעייתו, חרף היותם נשואים, הינם בני זוג החיים בנפרד, וזאת אליבא דמערער עצמו, וכי בהתאם, אין בעצם היותם של המערער ורעייתו בני זוג נשואים בכדי להוות משקל נגד כל יתר הזיקות האמורות.
קביעתו זו של בית המשפט למעשה פורצת את חזקת התא המשפחתי, אשר בהתאם לה, למקום המגורים של התא המשפחתי יש השפעה עצומה על קביעת מרכז חייו של היחיד. קביעתו זו של בית המשפט נעשית תוך בחינה מהותית של טיב היחסים בתוך התא המשפחתי וההשפעה הנגזרת על מרכז חייו של המערער, והעדפתה על פני הפורמליסטיקה של התא המשפחתי שהיתה נהוגה עד כה.
לאור האמור לעיל, קובע בית המשפט כי המערער עמד בנטל השכנוע כי מרכז חייו בשנים 2002-2005 היה בסינגפור וכי הוא תושב סינגפור לצרכי מס באותן שנים.
פסק דין זה מצטרף לפסק דין נוסף שהתקבל השנים האחרונות, בעניין צייגר, בו נקבע כי בעל ימשיך להיחשב תושב אילת, על אף שמשפחתו העתיקה את מקום מגוריה לעיר אחרת, זאת לצורך קבלת הטבות המס של תושב אילת.
בפסק דין תקדימי שניתן השבוע קבע בית המשפט כי אדם אפשר וייחשב כתושב חוץ גם אם משפחתו מתגוררת בארץ.
גישה חדשנית זו נוגדת את עמדת רשויות המס, אשר בהתאם לה, ברוב המקרים בהם משפחתו של אדם מתגוררת בישראל בעוד אותו אדם מקיים חיים כלכליים וחברתיים מחוץ לישראל, ייחשבו מגורי המשפחה בישראל כעוגן חשוב לקיבוע מרכז חייו ותושבותו של היחיד בישראל.
עמדת רשויות המס במקרה היתה כי מרכז החיים של המערער בישראל. עמדה זו מתבססת על אקסיומה אשר בהתאם לה מרכז חייו של אדם יושפע במידה רבה מאד ממרכז חייה של משפחתו (היינו, אשתו וילדיו הקטינים), וכי בהתאם, יקשה על אדם השוהה בחו"ל תקופות ארוכות ואשר מנהל חיים חברתיים וכלכליים במדינה נוכרית, לטעון כי הינו תושב זר, כאשר משפחתו מתגוררת בישראל.
בית המשפט קובע כי אמנם מקום המגורים של התא המשפחתי מהווה אינדיקציה בעלת משקל בקביעת מרכז חייו של נישום, אך באותה נשימה מציין, כי אין לשלול התנהלות במסגרתה מחליטים בני זוג להתנהל תוך הפרדה של מקום המגורים.
לקריאת המאמר המלא לחץ כאן
[1] יצויין בשולי הדברים כי ביחס לשנה זו נעתר בית המשפט לבקשת המערער שלא להחיל עליו את הוראות האמנה למניעת כפל מס בין ישראל וסינגפור, ותחת זאת, להחיל עליו את הוראות צו מס הכנסה (הקלה ממסי כפל), התשכ"ד – 1963, אשר בהתאם לו, תחויב הכנסתו של המערער בחו"ל בשיעור של 25% בישראל (זאת בנוסף למס בשיעור 10% בהם התחייב המערער על הכנסתו בסינגפור).
