הכרה בהוצאות טיפול בילדים – תחולה "פרוספקטיבית" של הלכת בית המשפט העליון
היום (30.4.2009) פרסם בית המשפט העליון, בהרכב מורחב של שופטים, את פסק דינו בנושא ערעור המדינה בעניין ניכוי הוצאות טיפול בילדים כהוצאת לצורכי מס.
כזכור, וכפי שפרסמנו בעבר (לעיון במאמר הקודם לחץ כאן), דרשה המערערת, בערעור לבית המשפט המחוזי, הגב' ורד פרי, כי פקיד השומה יכיר בהוצאות ששילמה לגני ילדים עבור טיפול בילדיה, מן הטעם שהוצאה זו הינה הוצאה בייצור הכנסה, שכן אלמלא נשאה בתשלומים אלו, לא הייתה יכולה לעבוד ולהפיק הכנסה חייבת במס.
בית המשפט המחוזי קיבל את עמדתה של המערערת, וקבע כי חלק ניכר מן ההוצאה יוכר, ואילו חלקי ההוצאה, המתייחסים ל"טובת הילד" – כגון ארוחות, לא יהוו הוצאה מוכרת. בהתאם לכך בית המשפט המחוזי קבע את שיעורי ההכרה בהוצאה.
בית המשפט העליון מקבל את פסיקתו של בית המשפט המחוזי, וקובע כי בהתאם לדין הקיים, יש להכיר בהוצאות טיפול בילדים כ"הוצאה בייצור הכנסה", כפי שמקובל להכיר בהוצאה מעורבת.
כל טענות המדינה בהקשר לנוהג מקובל, אפליה בין נישומים, סיוע לשכבות "חזקות", נהדפות על ידי בית המשפט, הקובע שוב, כי הסדר בנושא הכרה בהוצאות כאלו חייב להיעשות בדרך של חקיקה בלבד, ולא על ידי פרשנות בית המשפט.
עם זאת קובע בית המשפט הסדר חריג ויוצא דופן, בכך שהוא קובע תחולה לפסק הדין. בדומה לדבר חקיקה, קובע בית המשפט כי לאור השלכות הרוחב של פסק הדין, ולאור הסתמכותם ארוכת השנים של רשויות המס והנישומים על הפרשנות המקובלת (והלא נכונה, לדידו של בית המשפט), אין לקבוע תחולה רטרואקטיבית לפסק הדין, אלא להחילו, על כלל הציבור (למעט המערערת) החל משנת 2010. במילים אחרות מאלץ בית המשפט את המדינה לחוקק חקיקה בנושא הכרה בהוצאות טיפול בילדים, ומכוון "אקדח" לרקתו של המחוקק, שבמידה ולא יחוקק חקיקה בנושא, כלל ההוצאה תותר בניכוי לצורכי מס.
בסיכומו של דבר ניתן לומר כי בית המשפט למעשה היטיב עם המערערת אך בפסיקתו הרע עם כל אותם נישומים אשר יישמו בדוחותיהם השנתיים את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ותבעו בניכוי את ההוצאות. אנו סבורים כי בעקבות קביעת בית המשפט לתחולה "פרוספקטיבית", כנראה שלא נסתם הגולל על הפרשה.
